"קולקטיב של נשמות"

יום שלישי 27/04/04 , יום העצמאות, חג שמח, ברוך בואכם לעמק, החג הזה הנו חג אשר נולד לפני כמה עשורים, מבחינתנו אין לו כל משמעות "רוחנית אישית".
 
   "כולנו ביחד זה אחד"
"כולנו ביחד זה אחד"

החג הזה מדבר על "קולקטיב של נשמות" אשר הגיע להגשמה במדינה הזאת.  אין בחג הזה שום אינדיקציה על התפתחות אנדיוידואלית אישית אלא כוחה של קבוצה אשר יצרה עובדות בשטח.  אין מקום להיכנס כאן לדעות פוליטיות, אין זה מענייננו, אנו מתבוננים על התהליך בלבד ולא על הפרטים שלו.

ההשתקפות מראה כי העם מבחינת "קולקטיב" עדיין אינו נמצא שם.  זהו "דגם" המוכיח ומראה היכן אנו נמצאים ומה היא מידת ההתפתחות הקולקטיבית שלנו.

ברמה האישית ישנם אנשים גדולים ונאורים אשר ממלאים כאן שליחות שאת ערכה אי אפשר למדוד, אך עדיין כלל החברים אינו שם, חוויות אלה אנו חווים ביום יום, (פוליטיקה, מוסר, כלכלה וכו).  כל עוד לא יתחזק הפרט ברמה האישית, רמת "הקולקטיב" תמשיך להיות זהה לחלוטין למצב העכשווי ולא נגיע למנוחה ולנחלה.

זה יפה לחגוג את יום העצמאות אך למעשה העצמאות הנה פנימית ולא חיצונית, כל עוד לא נחווה ברמת הפרט את העצמאות הפנימית שלנו לא נהיה שם.

זהו השיעור הגדול של המדינה כמדינה אשר גם לה קרמה משלה כישות עצמאית אשר יוצרת לעצמה את העתיד.  אין עצמאות, יש מצבים כפייתיים, ניסיונות נואשים להגיע לפתרונות אשר לעולם לא יגיעו למימוש.

הפתרון הוא בתובנה ובמודעות של הפרט והאחריות האישית של כל אחד ואחד מאתנו.  אגב זוהי הקרמה הקשה של המדינה הזו, של העם כולו, בדיוק המקום בו "ישו" ניסה לשנות. 

העם נגוע "בכוח האחר" לא פחות ולא יותר מאשר כל העולם, אך מבחינת ציפיות שלנו לתובנה שלו נחלנו אכזבה מרה וכואבת כי הוא היה אמור להיות "אור לגויים", "סמן ימני", "מורה דרך" ובגלל הוויכוחים, האי הסכמות והפילוגים נוצר ואקום דרכו נכנס "הכוח האחר" ויצר את חוסר התאום אותו אנו חווים. 

המסר הוא לגעת "בכל האספקטים הנמצאים בתוכנו", חיוביים ושליליים, לא להתעלם מהם, לקבל אותם ולחוות אותם.  כל אחד מהאספקטים העולה הנו התקדמות בדרך לפתרון, ככל שעולים יותר דברים אנו הולכים לקראת הבראה של המצב.

זוהי הבשורה הטובה יותר מכל מה שאמרתי עד עכשיו, גם אם הדברים הנם בקצב איטי ביותר אנחנו מתקדמים, מנקזים דברים החוצה ובעזרת התדרים האנרגטיים אשר יורדים לפלנטה יוצרים אינטראקציה אשר מנקזת את המוגלה החוצה.  אך לפנינו דרך ארוכה כי עדיין "הכוח האחר" שולח את "כוח ההתנגדות" ועלינו לשכלל עצמנו ללא הרף, לשדרג את העוצמות הפנימיות בכדי להתגבר על ההתנגדות וגם לפרוץ דרך. 

עם ישראל הוא "עם הספר והרוח", אבל הוא שכח את המהות שלו וירד לצ'קרה התחתונה של "קיום והישרדות" וזה חלק מהעשייה של "הכוח האחר".

זה קרה בגלל "ההתבוללות" מאז ומעולם, עליה הגיעו הזהרות בלי סוף אשר לא התקבלו ולא כובדו.  להכניס אלמנטים זרים לתוך העם היהודי זה כמו לפתוח פתח לווירוס בתוך תוכנה. 

צריך להבין כי הניקיון חייב להיות ברמה של אחדות ותאום וכל גורם זר אשר קיים, דרכו מעביר "הכוח האחר" את השניות והפירוד.

לעם היהודי יש הרבה עוצמה וכוח, בעזרת הכוח הרוחני שלו הגענו עד הלום, אבל כל המגבלות והקשיים נובעים מדורי דורות של חוסר תאום וההתנתקות וגם זה חלק מתהליך הצמיחה.  במשפט הזה שאמרתי "וגם זה חלק מתהליך הצמיחה" ברצוני לחדד את הרעיון כי הכל הנו חלק מתהליך של צמיחה.

אין לשפוט, אין להצטער, אין להטיל אשמה, כי הכל חלק מתוכנית, כולל השניות וההפרעות.  הכל זו שאלה של "אמון ואימון".  אם היה לכם אמון בעצמכם לא הייתם מוטרדים מכל הנסיבות מסביב ועל זה עליכם להתאמן. 

עליכם לשחרר תחושה של מצוקה פחד ומגבלות ולהבין כי זו בדיוק היצירה, אין נסיבות חיצוניות, יש יצירה מבפנים.  אם הנכם אומרים, עליכם להאמין במה שאתם אומרים, אחרת הנכם מזייפים!. האמירה היא זו היוצרת את המציאות.  כאשר הנכם אומרים ומגיבים בהפוך, הנכם יוצרים בלבול ומתוך הבלבול מנצח המקום אליו הנכם רגילים.

תאמינו, תיצרו אמונה בחייכם, בעצמכם.  הבעיה שלכם היא החשיבה אשר יוצרת את המגבלה. תחגגו כל רגע, אם הבעיה שלכם היא מחר או מחרותים או בעוד שבוע מה עוזרת הדאגה מבעוד יום?  האם יש לכם אמון בעצמכם? 

כל דבר שהנכם מזמנים ליקום שלכם, אלה התנסויות בכדי שיעזרו לכם לשנות פרספקטיבה של חיים והסתכלות, לכן עליכם לדבוק בי או בעצמכם וזה היינו אך, באמון מוחלט בלי לזייף ומשם ליצור את המציאות שלכם.

הרבי.