"ערב חג שני פסח 2012"

יום חמישי 12/04/2012, כא' ניסן, ערב חג שני של פסח, חג שמח, ברוכים הבאים לעמק השני שבו נא בין כל הקהל הקדוש. כאשר אני אומר הקהל הקדוש תפיסת המציאות שלכם הנה כי זהו קהל קדוש, כאשר אומר דבר מה שונה, זו תהיה הפרספקטיבה דרכה תתפסו את המציאות שלכם. וכאשר איני אומר – אתם אומרים. לכן היזהרו נא במחשבותיכם ובאמירתכם.
 

ילדים יקרים הקהל הקדוש הזה היום מזמין אתכם לומר אך ורק דברי ברכה והודיה, אך ורק דברים המשמחים את לבבות כולם. 

 

תפיסת המציאות שלכם עומדת להשתנות מחג זה והילך ולכן היו צמודים להוראות אשר הנכם מקבלים עתה.

 

זכרו כי בכל פעם שעולה במוחכם תמונה מוחית של צער, כאב, כעס, תסכול, שנאה, קינאה, גדלות, התנשאות, חשיבות עצמית, הנכם עוצרים ובוחנים מחשבה זו על כל היבטיה ומוצאים מיד מחשבה שונה, הפוכה, שמחה ומרוממת.

 

זו תהיה התרגולת שלכם עד סוף ספירת העומר, והנכם מחויבים לה.  כאשר עולה קושי מסוים, בחנו את הקושי על כל היבטיו וחשבו "קלות".  גם אם אינכם מאמינים באותה שנייה במחשבה זו "קלות" היו שם איתה בנוכחות.

 

ילדים יקרים זהו השער אשר נפתח בפניכם עתה.  לא תמיד קיימים שערים עם אפשרות לפתיחה.  מרבית השערים נעולים והנה עתה קיים כאן עבורכם בעמק השני שער פתוח אשר המעבר דרכו מחבר אתכם לשדות השיבולים הזהובים, לשמחה האינסופית, לתחושת הקלות והחופש. 

 

ואתם ילדים יקרים תחליטו אם הנכם עוברים בשער הזה או רק מתבוננים בעדו וממשיכים להתגעגע למה שהנכם רואים שם.

 

חג הפסח הנו חג השחרור.  יציאת מצרים הנה חציית ים סוף.  חציית ים סוף הנה בתוככם המעבר אותו עליכם לעשות מצד לצד.  מאותו צד אשר בו ראיית הדברים שלכם הנה דרך האני הקטן, לראייה אשר מצרפת לרבים אחרים ואז ביחד איתם תפיסת המציאות שלכם הופכת להיות אינסופית.

 

תפקידכם להיפרד מאותו "אני" אשר הסתכלותו הנה אותו מסדרון צר של היקום הפיזי ולהתבונן לעבר המרחבים האינסופיים, כאשר גם קו האופק אינו קיים. 

 

כאשר תדעו ל"פסוח" על אותה מציאות מקרקעת ולהתבונן לעבר האינסוף, תדעו משם לקחת את מה שהנכם צריכים על מנת להרגיש שמחה בלב באותה מציאות פיזית אשר בה הנכם קיימים, גופכם קיים.

 

מטרת הבריאה הנה התאחדות ואחדות, וכל זאת יעשה דרך הפרט אשר יוביל את עצמו לשם.  בדרך זו בה ילך, ישמח יאהב ויתקרב לעצמו מתוך ידיעה ברורה כי אותו עצמי הנו אותה מהות טהורה המכילה בו את גרעין האלוהות.

 

ילדים יקרים, אוכל לשמח אתכם ולומר כי לצורך כך אינכם צריכים לעמול כל כך קשה.  כל שעליכם לעשות הוא להתכוון ולרצות באופן מכוון את כל אותם דברים אשר מניתי זה עתה. 

 

כאשר הלב מלא רצון והתכונות לאותם דברים, בקשו נא את עזרתו של הבורא למימוש הרצונות האלה שלכם.  זכרו בכל רגע נתון כי הנכם עושים זאת למענו, על מנת לשמח "אותו".  וככל שתתמידו ותבקשו ותתכוונו, כהרף עין תהיו שם.

 

חג זה בשנה זו באופן מיוחד שונה.  אנו מתקרבים והולכים לאותה נקודה בה אנו מגיעים לחציית הים, וכאשר כף רגלינו תיגע במים נהיה שם בנוכחות מלאה עם בורא עולם בתוכנו, כי הנס הזה הוא הנס שלנו.

 

אמרתי בתחילת דברי כי המעבר הנו מצד אל צד בתוכנו.  מצד הקושי לצד הקלות, מצד הערפל לצד הבהירות.  מצד הספק לצד הביטחון, מצד האני לצד האנחנו.  כל זאת ישנה בנו את תפיסת המציאות. 

 

נקום בבוקר לעולם חדש, יהיה שם אותו גוף, אותם פנים אך מחשבות שונות ומציאות אחרת.  כמו החשש והפחד שהיו בטרם חציית ים סוף, אך נעשה שם מאמץ משותף והתכוונות, ונבקע הים והמעבר היה חופשי. 

 

גם כאן על משהו לבקוע, משהו כבד בעל נפח מקובע.  תפיסת מציאות אשר הנה כפי שהיא מסה עיקשת של דעות, תחושות, אמונות, זיכרונות.  ניסיון חיים דרך אותה פרספקטיבה.  אותה מציאות מובנית, אותה מסה עיקשת של חומר צפוף יש לבקע, לחצות, לפתוח ולעבור דרכו. 

 

לפתע פתאום אין שם ים, אין שם מכשול, אין שם קושי.  יש שם פתח, אותו שער אשר דרכו הנכם פוסעים לעמק השני.  שם שדות שיבולים זהובות מוצפות באור השמש ובתים קטנים, בתי הלימוד שלכם.

 

זה יקרה כאשר תבצעו את אשר בקשתי בדקדקנות רבה מבלי להחמיץ דבר.