"אחד אתו"

יום שבת 2/07/2011, שבת שלום, ברוכים הבאים לעמק שבו נא. תוכלו לפגוש את עצמכם ולפגוש אותנו לאחר תקופת מה, ולבחון את היותכם רחוקים מעצמכם ומאתנו."טבולים" בעולם החומר ומציצים באופן חטוף לעבר "העמק".
 

אכן תהיה זו פגישה, וברצוני לומר שהפגישות נועדו לגרים במרחק.  אך כאשר במישור "העמק" אנו נמצאים כל הזמן, אין צורך להרחיק לכת על מנת לפגוש אותנו.

 

אנו נמצאים כל הזמן בקרבכם, וכל שעליכם לעשות הוא להיזכר בנו ולהבין כי כאשר אינכם פוגשים אותנו הנכם מרוחקים מעצמכם.

 

אתם יכולים להיות טבולים בעולם החומר כרצונכם ובחירתכם, אך זכרו כי הדבקות בעולם זה אינה גשר שמוביל לאן שהוא.  ככול שתחיו כך, גם תמותו כך ותם פרק חייכם.

 

לא הגעתם לעולם הזה על מנת לחיות אותו במתכונת הפשט שלו.  כל אחד מכם לקח על עצמו תפקיד, ותפקיד זה ככול שתמהרו למלא, כך תסבלו פחות.  ככול שתטמיעו יותר את "החומרה" בחייכם, תתרחקו מהתכנים לשמם הגעתם הנה, תחמיצו את העיקר ותישארו עם התפל.

 

אין לנו ספק כי כמו שכוח המשיכה פועל על כדור הארץ באופן בלעדי, כך גם אתם נמשכים לעולם החומר – כאשר חמשת החושים שלכם הנם אותו כוח משיכה. 

 

אך בהיותכם יודעים זאת עליכם להפעיל את כוח ההתנגדות, משמע לא להסכים שכל המשמעות של החיים שלכם תהייה "אותו פשט שבפשט ותו לא"

 

אין מקום להצצות חטופות בעולמינו.  אין גם מקום לידע והבנה של החומר הרוחני.  יש מקום להיותכם שם, בתפיסה, בתחושה ובהוויה – "אחד אתו".  ולכך עליכם לכוון.

 

ילדים יקרים, כל יום שחולף ולא השתדלתם, ניסיתם, הבנתם – הנו יום מבוזבז עבורכם.  כל יום שבו הלב שלכם לא חש אהבה לאל, ליקום, לחברים – הנו יום אשר פספסתם טוב ונועם.  כל יום בו לא ניסיתם לדבוק "אליו" ולהבין משהו מתורתו – הנו עוד יום אשר סבלתם במקום לשמוח.

 

גם כאשר מתגלה קושי והנכם מגיבים לקושי באופן קשוח, אלים – הנכם מפנים "לו" עורף ומרחיקים אותו מכם.  ואז, דרך התיקון כוללת גם את הדרך חזרה מנקודת המוצא הזו. 

 

אינכם מודעים לנזק שהנכם גורמים לעצמכם ולסביבתכם בניכור ובהתנכרות שהנכם חשים כלפי חייכם ואף כלפי המעשים אותם הנכם עושים.

 

כאשר אין השתדלות לתיקון, הנכם מאבדים השגות.  לכן אל לכם להתעצל במאומה.  אם עליכם להשכים קום על מנת להספיק לפגוש "אותו", אז השכימו וקומו.  אם עליכם משך היום להקשיב "לדבריו" ולנהוג לפיהם, אז עצרו הכול ועשו זאת.  אם עליכם לנהוג במאור פנים כלפי סביבתכם ואף לתת אהבה ולא בא לכם, בכל זאת עשו זאת "למענו".

 

עד כמה תעריכו עצמכם ועד כמה תאהבו את עצמכם, או עד כמה תבוזו לעצמכם ותתייחסו אל עצמכם בזלזול בחוסר קבלה.  אם הייתם יודעים כי בקרבכם שוכן אורח כבוד, כל יכול, מן הסתם הייתם מצחצחים את הבית עבורו.

 

אך הנכם חסרי אמונה לחלוטין.  יש לכם דין ודברים "איתו".  אינכם מאמינים בקיומו, בנוכחותו, כי אחרת הייתם חשים כבוד רב מאד כלפי הזולת וכלפי עצמכם באותה מידה.

 

ילדים יקרים, זהו הזמן להתבונן במראה.  לפגוש את עיניכם באותה מראה ולהפסיק להסתתר מאחורי פגיעות, קורבנות וכל שאר הדברים אשר מרחיקים אתכם מלהושיט "לו" יד וללכת לצידו.  היות וזה התיקון שלכם שלמענו הגעתם לכאן.  

 

ודאי שלא לבזבז שבעים שנה ואף יותר או פחות בתובנות על "סרטים" שהנכם יוצרים מסביבכם.

 

חשוב עבורכם כי תתייחסו ותיישמו את אשר אני אומר.  אחרת סתם כך בזבזתם, ובורא עולם אינו אוהב בזבוז.