"ערב יום כיפור 2007"

יום שישי 21/09/07, ט' תשרי, ערב יום הכיפורים. חג שמח, ברוכים הבאים למקומי, שבו נא. יום של התבודדות הוא היום. אדם בתוך עצמו נמצא, אדם עם עצמו הוא בעצם עם אלוהיו.
 

זהו יום המאפשר דו שיח עם האלוהי שנמצא בכם, זהו יום אשר כל הטקסיות שבו נועדה לממש בכם רגע זה.  זהו הרגע של החיבוק, הנכם מגיעים לרמה של חיבוק האלוהי שבכם ומוכנים ונכונים לקבל חיבוק של האלוהות אתכם.

זהו רגע של איחוד מופלא, אך עליכם להתכונן לקראתו, לעשות חשבון נפש, למצוא בתוככם את האהבה, הסובלנות והסליחה.  קל לכם לומר סליחה לסביבתכם, אך קשה יותר לומר סליחה לעצמכם כי הנכם מוכנים לגרוס את אלמנט הסליחה לסביבתכם ואינכם מוכנים לגרוס סליחה לעצמכם, הנכם מחמירים עם עצמכם.

אם תצליחו להרגיש קבלה, אהבה ותרדו מעץ הכעס וההאשמות תוכלו לפתוח את לבכם ולתת למשב רענן של מחילה ואהבה להיכנס ולשטוף את עצמכם במים זכים וטהורים, מים חיים אשר הנם סובלנות ואהבה, אז גם יגיע הרגע בו תסלחו לעצמכם.  אותו רגע יהיה רגע הנצח שלמענו הנכם חוזרים לכאן גלגולים וגלגולים, מנסים לתקן מחד ומקלקלים מצד שני, וחוזר חלילה.

הנכם סובבים וסובבים עד אינסוף.  מעטים מגיעים לאותו מקום אשר משחרר אותם מהצורך הזה ואותם מעטים יכולים להיות כל אחד ואחד מכם.  אין היררכיה אך יש עבודה.  יום הכיפורים הוא יום עבודה מבורך לכל אחד מכם אם רק תיאותו לבחון את עצמכם באותו יום דרך זכוכית מגדלת, לעשות חשבון נפש אמיתי ללא שום בריחה מעימות או קושי, ללא שום עצלות או עייפות.

לא הצום הוא החשוב, חשובה האיכות של העבודה, ההתכוונות.  יום כיפורים נועד להקשות עליכם, אך גם לפתור אתכם מעיסוקים אשר הנם עיסוקי היום יום שלכם, לכן הכל בו שונה, אינכם אוכלים ושותים, אינכם מבזבזים זמן על "הבלים".  אין שם דבר שאמור להפריע, אך יחד עם זאת אם תהיו מכנים ותעשו את מצוות החג "כטכניקה" תוכלו להכריז בתום החג "צמתי" אבל לא עשיתם כלום.  אמנם הייתם "יהודים כשרים", מקיימים מצוות אך נשארתם ב"פשט" וגם ב"דרש" לא נגעתם.

לקראת יום זה הנכם חווים דברים, חוויות, אירועים סביבכם, קונפליקטים, אכזבות אשר בדיוק עליהם עליכם לעבוד כמראה לחייכם העכשווים.  ואם לא תשבו בגילוי לב גמור ותנתחו, יתרה מכך תחשפו את עצמכם, יתרה מכך תרדו מהאגו החסר תכנים שלכם, יתרה מכך תסתגרו בתוך בועה ולא תתנו לדבר לגעת בכם, ילדים יקרים לא עשיתם כלום.

הדרך הנכונה לעבוד היא לתת לכאב לצוף ולהתבונן בו, הדרך הנכונה לעבוד היא למצוא את נקודת הסליחה כמו שציינו קודם ולהכיל אותה על אותם שהנכם כועסים עליהם.  העבודה הנכונה היא לחדד את כל הדברים המפריעים לכם בחייכם ולהבין ולהרגיש מדוע.

אותו כאב מבורך אשר הנכם מעדיפים לטאטא ולהשמיט מסדר היום, תנו לו מקום בתוככם, חושו אותו ככאב, בלי שום כותרת עליו, כאב נקי, עד שיעלם.

רוצים לשנות את חייכם?  תשתנו!!  זהו היום בו כל "הפרות הקדושות" שלכם צריכות להשתחרר לחופשי.  מעולם לא חשבתם על חג הכיפורים כשחרור וסליחה אמיתיים מתוך האמת הפנימית והלב האלוהי שלכם, אך דווקא זוהי הטהרה האמיתית, זוהי התפילה, "לב טהור ברא לי אלוהים".

הישירו מבט ופיגשו את עיניכם במראה, מיהו האדם המתבונן אליכם?  מי הוא? נראה לי כי שאלה זו הטרידה אתכם בילדותכם יותר מאשר היא מטרידה אתכם היום.  היום הינכם מתבוננים בקמטים, בשיער וכו'.  אז התבוננתם אל תוך העין ושאלתם מי זה?

ילדים יקרים ראו את הדרך שעשיתם, משאלת השאלות מפי ילדים הגעתם לזחיחות דעת ואדישות.  הרי יש בנכם אשר מנצלים את היום לחברותא, לסרטים, לאכילה ואומרים "נו שיגמר כבר", מדוע?  כי בתי הקפה סגורים?  כי בתי הקולנוע סגורים?מה חוסר הסבלנות?  מדוע הנכם נמנעים מלהתבונן בעיני האדם הניבט אליכם במראה ולשאול מי?  מדוע הבריחה הזו?  שאלתם עצמכם?

הרשו לי לנחש, אולי רגשי אשמה?  אולי חוסר רצון לפגוש מישהו בגלל רגשי אשמה?  אולי עוללתם לו משהו ואינכם רוצים להתבונן אל תוך עיניו?  אולי מחקתם אותו מהתודעה שלכם ונשאר רק אותו רובוט אשר מבצע את אשר הנכם אומרים לו לבצע?  להיכן נעלמו העיניים המביטות והעיניים הניבטות?

שבו, קחו נייר ורשמו, מה איבדתם בדרך מאז הילדות ועד היום?  לאן הלכתם?  על מי הנכם מטילים את האשמה ואינכם רוצים לראות מכעס ובושה?  נכון אלה שאלות רטוריות אך אם תרצו לצאת מהמקום האפל בו הנכם מסתובבים עשו זאת.  רשמו למי אינכם סולחים, על מי הנכם כועסים.  צרו שרשרת של שאלות מדוע, ושוב מדוע ושוב מדוע לכל תשובה, ואם תהיו מספיק אמינים תגיעו ל"נאשם" וגם תדעו במה הוא נאשם.

יום הכיפורים הוא יום אשר נועד עבורכם ואשר צריך להיות מלווה בשמחה בלב כמו בפורים, והנה יום זה חולף לו סתם כך מבלי שתושיטו לעצמכם יד לשלום ואהבה?!  בתוך האי סדר הגדול אשר נמצא אצלכם בראש, ערב רב של אינפורמציה, מגירות מגירות של מחשבות, עליכם למצוא את שביל האמת אשר יוליך אתכם לאלוהי שבתוככם, אותו ילד עזוב שהותרתם אי-שם כי התבלבלתם ולא זיהיתם אותו בין כלל המחשבות היום יומיות אשר מלאו את מעשיכם, התנהגותכם והתייחסותכם, מבנה שלם של טעויות, קונספציות, אכזבות, דיכאונות.

אין למילים משמעות, יש רק לרגש, תחוו אותו בהתייחסות לכל פרט ופרט, דבר דבר עם כל תשומת הלב, באהבה אבסולוטית לכל מה שיש שם.  אל תרחיקו מתוככם את הרגש גם אם פני כאב לו, תחוו אותו עם כל התסכול והכאב שטמון בו.  אל תגוננו על עצמכם כי הגנה זו הנה התקפה.

 

הרבי