"העצמאות אינה חיצונית אלא פנימית"

יום שבת 21/04/07, שבת שלום, ברוכים הבאים למקומי, שבו נא. הקשיבו לקו האופק, מה בין הקשבה להתבוננות?!

גם בהקשבה וגם בהתבוננות קיים האלוהי אשר מתגלה בפניכם. ואם תלמדו לחיות דרך הפרספקטיבה הזאת אז הקשבה והתבוננות הנם היינו הך.
 

אני חוזר ומסביר, אם תבינו כי כל תופעה הנגלית או נשמעת באוזניכם הנה חלק מהמסר ש"הוא" מעביר אליכם, לא תעשו יותר כל הבחנה בין לראות לשמוע או לדבר.

הנכם רגילים להייחס לכל אבר בגופכם כאילו והנו נפרד, אולם בראיה ובתפיסה האלוהית אינכם משתמשים בשמיעתכם בעיניכם ובדיבורכם אלא כמכלול שלם המונחה עליכם ללא כל קשר לחוויה "החיצונית" הנראית או למשפט הנשמע.

התבוננו אל תוך עצמכם, האם דברים אשר נאמרים או נשמעים באוזניכם או דברים שהנכם רואים משפיעים עליכם?  משנים בתוככם אמונה או התייחסות?  התשובה לכך היא מעט, ובאופן אבסולוטי בכלל לא.

אין אֶבָרים אלה מנחים אתכם ברובד הפנימי אלא ברמת הפשט בלבד.  ברמת ה"סוד" הנכם רואים ושומעים ומדברים דברים שונים אשר אפילו אינם נקלטים במודעות שלכם והם אשר בעצם מנחים אתכם בדרככם.

התקשורת האמיתית שלכם אינה ידועה לכם, היא קשורה לראייה פנימית ושמיעה אסטרלית, דיבור בין מלאכים ונשמות.  וחיי היום יום שלכם אינם אלא השתקפות של דו-שיח זה.  לכן אל לכם להיתפס לראייה ולשמיעה הפיזיים אלא להבין כי הנכם מתפתחים מה"אי-שמיעה" ומה"אי-ראייה", וחושים אלה הנם אלא דרככם המוקרנת.

הנכם מתקרבים ליום העצמאות.  עָם צמא לחופש, ליציאה מעבדות לחירות, להסרת מגבלות ולסדר, אך גם כאן אין העצמאות חיצונית אלא פנימית.  אין החופש אלא דרך ההסתכלות הפנימית, ומציאת החירות בתוך העבדות אינה דרך העין הפיזית אלא העין הפנימית אשר רואה, מתבוננת ומייצרת על פי ההתפתחות את החופש.

התבוננו על האבל והכאב אשר מסביבכם, מה ערך לו וזמן?  מהפרספקטיבה של היסטוריה הכול חולף, נשכח, עובר, והנותר הנה האבולוציה בלבד.  ההתייחסות לתופעות המתגלות או נשמעות, ההתבוננות ההיסטורית אינה אלא התבוננות חולפת, הערך האמיתי אינו בנשמע או בנראה אלא בנסתר, הבלתי נראה.

התופעה של "עָם" אינה עָם במשמעותו הידועה, אלא "עִם אלוהות" וללא אלוהות אין עָם, כי האבולוציה הנה באחדות ובחיבור ואין זה מלל אלא ידיעה, תחושה.  ובהעדר "עִם" אין "עָם", ובהעדר "עָם" אין משמעות לעצמאות, כי העצמאות האמיתית הנה תחושת אהבה ודבקות עם נוכחות אלוהית מתמדת, כי בפירוד מהאלוהים יש אך ורק ראייה ושמיעה ודיבור על תופעות חיצונית אשר אין להם דבר הקשור למהות פנימית כלשהי.

כולכם מתייחסים לסובב אתכם כאילו והיה תכלית התכלית, כאילו וה"סצנות" ביקום הפיזי הנם האמת.  הנכם צופים ב"סרטים", שומעים תרחישים ומדברים על אמת כאשר האמת הנה בדממה, באין-ראייה, באין-שמיעה ובאין-דיבור.

אין צורך לומר ולדבר, יש צורך להקשיב ולראות את העצמי הנאור האלוהי ודרכו להשקיף, ואז גם תראו ותשמעו דברים אחרים, אמת אחרת.

לא לחינם נחוג חג העצמאות לאחר חג הפסח, יציאה מעבדות לחירות, כי אם אכן הצלחתם בשנה זו לצאת מעבדות עצמית שלכם תוכלו לחגוג יום זה, אחרת התבוננו בו שוב כתזכורת למקום בו הנכם שואפים לגעת.  ואני חוזר ומדגיש כי אין התפתחות אישית מהווה עצמאות של "עם", זוהי רק הדרך של כל פרט ופרט להגיע להתפתחות של השלם ורק השלם מגיע לעצמאות של עם.

שבו ועשו את חשבון הנפש שלכם.  אין שום שמחה חיצונית, שום חגיגה שאינה אלא שקר ואחיזת עיניים אם בתחושתכם אין שקט, השלמה ושלווה, ואז גם אין שום צורך לחגוג כי אין על מה לכסות.  "הנכם כבָרכֶם", תוככם וחיצוניותכם חד הם.  תוכלו לשלב ידיים עם כל אחד ואחד ללא שום התנגדות כי "אחד הוא האלוהי" אשר מכיל את הכול וחי בקרבכם.

לזאת עליכם לשאוף ולהגיע בגופכם הפיזי ובחיי היום יום, זוהי העצמאות האישית שלכם, זה הפירוש של "עם ישראל חי וקיים".